פסק-דין בתיק בר"ע 2119/06

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט שטראוס) ליתן צו המונע מהצדדים כולם, לרבות המבקשת, לבצע עבודות בניה או הריסה במבנה שבמחלוקת, וזאת עד להכרעה בתיק העיקרי.

המבנה, נשוא צו המניעה, בנוי על שתי חלקות: חלקה 191 בגוש 30048 בירושלים, בה מחזיקים משיבים 3 ו-4; וחלקה 179 בגוש 30048, המצויה בבעלות משיבה 1. משיבה 1 בנתה גדר שסגרה פתח המצוי במבנה. בכך נחסמה גישתם של משיבים 3 ו-4 לחלקה 191, המוחזקת על-ידם. אותה הגדר סולקה על-ידי משיבים אלה. בהמשך לכך ביקשו משיבות 1 ו-2, כי בית המשפט יורה למשיבים 3 ו-4 להשיב את המצב לקדמותו וכן כי יורה למשיבים 3-4 ולמבקשת להימנע מלבצע עבודות בניה או הריסה במבנה. בית המשפט דחה את הבקשה להורות על השבת המצב לקדמותו והוציא צו מניעה זמני, שהופנה לכל בעלי הדין, האוסר על ביצוע עבודות בניה או הריסה במבנה, עד להכרעה בתיק העיקרי.

בין הצדדים התעוררה מחלוקת נוספת באשר לזכויות בחלקה 191. משיבים 3 ו-4 הם, כאמור, המחזיקים בחלקה 191, אך המבקשת רשומה כבעלת הזכויות בה. על כן הגישה המבקשת הליך אחר, בגדרו ביקשה כי בית המשפט יורה על פינויים של משיבים 3 ו-4 מחלקה 191.

המבקשת אינה מלינה על צירופה כצד למחלוקת שנתגלעה בין המשיבים לבין עצמם ביחס לחלקה 191 ולמבנה הבנוי עליה, אלא היא טוענת כי לא היה מקום להוציא את צו המניעה כלפיה, במיוחד מכיוון שאין חולק כי המבקשת אינה מחזיקה בחלקה 191 או במבנה וכי בשום שלב לא ביצעה בהם עבודות בניה או הריסה. המבקשת טוענת כי אין כל צידוק משפטי להפניית צו המניעה כלפיה וכן כי בית המשפט קמא לא נימק את החלטתו, ככל שהיא מתייחסת אליה. עוד ציינה המבקשת, כי במקרים אחרים, על מנת להימנע מהפגיעה הציבורית הכרוכה בהוצאת צווי מניעה כנגדה, היא נוהגת ליתן התחייבויות או הצהרות, ודי היה באלה כדי להבטיח את זכויותיהם של בעלי הדין. 

ביום 31.5.06 קבעתי כי הבקשה מצריכה תשובה והמשיבים הגישו תשובותיהם בהתאם. משיבות 1 ו-2 טענו, כי המבקשת היא צד נחוץ בסכסוך שבין המשיבים לבין עצמם, שכן היא הבעלים הרשומים של חלקה 191, "וכל עוד תיוותר ככזו תהא מחויבת בפיקוח ובשמירה על השטח אשר בבעלותה. נכונים הדברים אחת כמה וכמה במקום בו מדובר במקרקעי ציבור". משיבות 1 ו-2 גם הפנו להחלטת בית המשפט קמא בבקשה אחרת לסעד זמני, אשר כוונה כלפי משיבים 3 ו-4 וכלפי המבקשת, בגדרה נקבע כי ראוי כי סעד זמני שהתבקש ביחס לחלקה 191 יופנה גם כלפי המבקשת, כדי שאם תזכה המבקשת בתביעת הפינוי שהגישה נגד משיבות 3 ו-4, והחזקה בחלקה 191 תעבור לידיה, תהא מנועה אף היא מחסימת הכניסה לחלקות המוחזקות על-ידי משיבות 1 ו-2. 

הכלל הוא כי חובה על בית המשפט לתת נימוקים להחלטתו, אלא אם ההחלטה מקובלת על שני הצדדים. כך קובע הדין החרות וכך קובעת גם ההלכה הפסוקה (ראו למשל: רע"א 7836/04 תורג'מן נ' בנק הפועלים, תק-על 2004(4) 1982; רע"ב 3019/98 מדינת ישראל נ' ארזי, פ"ד נב(2) 743, בע' 748-749; רע"פ 1516/90 יקב הגליל בע"מ נ' מדינת ישראל, תק-על 90(2) 1061, בע' 1062; בג"צ 79/63 טרודלר נ' פקידי הבחירות לועדות החקלאיות, פ"ד יז 2503, בע' 2516). במצב דברים בו קיימים חילוקי דעות בין הצדדים, פסיקתה בלבד, האומרת רק מה התוצאה של ההתדיינות, אינה בגדר הנמקה. כך היא, במקרה שלפנינו, ההחלטה שניתנה על ידי בית המשפט קמא ביחס למבקשת. היא קובעת את התוצאה בלבד, דהיינו תחולת צו המניעה הזמני גם על המבקשת, ואינה מסבירה כלל ועיקר, ולו בקיצור נמרץ, את הטעם לתוצאה. בית המשפט קמא גם לא הפנה בהחלטתו לנימוקיו ביחס למבקשת בהחלטה אחרת המתייחסת לחלקה 191, ולא ברור האם הגיונם חל בהתייחס לצו המניעה הזמני העומד על הפרק כעת, שעיקר מטרתו הייתה דווקא הגנה על גישת משיבים 3 ו-4 לחלקה 191 ולא הגנה על גישת משיבות 1 ו-2 לחלקותיהן (ע' 25 להחלטה נשוא בקשה זו, שורות 16-24). בהיעדר הנמקה, הצדדים, וכך אף בית המשפט היושב בערעור על ההחלטה, אינם יכולים לדעת מה היה טעמה והגיונה של ההחלטה להחיל את צו המניעה הזמני כלפי המבקשת.

תיקונו של עניין זה הוא בדרך של החזרת הסוגיה לבית המשפט קמא, על מנת שיכריע בשאלה האם יש להפנות את צו המניעה הזמני גם כלפי המבקשת, וזאת באופן מנומק ולאור טיעוני בעלי הדין, לרבות שקילת האפשרות לקבלת התחייבות או הצהרה מהמבקשת, בדבר אי ביצוע עבודות בניה או הריסה על-ידה בחלקה 191 או במבנה עד לסיום בירור הזכויות בחלקות נשוא המחלוקת ובמבנה הבנוי עליהן.

נוכח האמור, אני מחליט ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור ולקבל את הערעור. על בית המשפט קמא לשוב ולהחליט בעניין הפניית צו המניעה הזמני כלפי המבקשת, תוך מתן הנמקה מלאה להחלטתו, כאמור.

ובאשר לטענת משיבים 3 ו-4, לפיה יש למחוק את ההליך כנגדם, מכיוון שהבקשה "מכוונת כל כולה למשיבות 1 ו-2 בלבד", הרי שדין טענה זו להידחות. משיבים 3 ו-4 היו בעלי דין בהחלטה נשוא בקשת רשות הערעור, ומשכך חייבת הייתה המבקשת לצרפם כמשיבים בבקשתה (תקנה 424 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום ט"ו בתמוז, תשס"ו (11 ביולי 2006) בהיעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: